Vayedaber

Peah

Daf 16b

משנה: רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר קַרְקַע בֵּית רוֹבַע חַייָב בְּפֵיאָה. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר בְּעוֹשֶׂה סְאָתַיִם. רִבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר שִׁשָּׁה עַל שִׁשָּׁה טְפָחִים. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן בְּתֵירָה אוֹמֵר כְּדֵי לִקְצוֹר וּלְשַׁנּוֹת וַהֲלָכָה כִדְבָרָיו.

Traduction

R. Eliézer dit: un terrain susceptible de contenir un quart de cab (184)Soit un carré d'environ 10 coudées _. est soumis à la pea; selon R. Josué, il devra pouvoir produire deux saas; selon R. Tarfon, il devra former un carré de 6 palmes; selon R. Juda ben Bethera, il faut qu’il soit assez grand pour fournir deux moissons, et son avis sert de règle.

Pnei Moshe non traduit

מתני' קרקע בית רובע. מקום שהוא ראוי לזרוע בו רובע הקב והוא עשר אמות ושני טפחים ומחצה על עשר אמות:

העושה סאתים. ר' יהושע לא אזיל בתר זריעה אלא קרקע המוציאה סאתים תבואה שהן י''ב קבין:

ששה טפחים על ששה טפחים. מפרש בגמ' כדין ערוגה:

כדי לקצור ולשנות. כדמסיק בגמ' כדרך הקוצרים שאוחז מלא כפו מן הקמה וקוצר ואם יש בקמה כדי לעשות כך ולשנו' שהוא שני פעמים מלא כפו חייבת בפאה:

הלכה: מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר נֶאֱמַר כָּאן שָֽׂדְךָ וְנֶאֱמַר בְּכִלְאַיִם שָֽׂדְךָ מַה שָֽׂדְךָ שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן בֵּית רוֹבַע אַף כָּאן בֵּית רוֹבַע. מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ נֶאֱמַר כָּאן שָֽׂדְךָ וְנֶאֱמַר לְהַלָּן וְשָׁכַחְתָּ עוֹמֶר בַּשָּׂדֶה מַה שָׂדֶה שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן שְׁתַּיִם אַף כָּאן שְׁתַּיִם. מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי טַרְפוֹן שִׁשָּׁה עַל שִׁשָּׁה מֵעֲרוּגָה. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן בְּתֵירָה אָמַר כְּדֵי לִקְצוֹר וּלְשַׁנּוֹת וַהֲלָכָה כִדְבָרָיו. מָה קְצִירָה כְּדֶרֶךְ הַקּוֹצְרִים אוֹ אֲפִילוּ כָּל שֶׁהוּא מִן מַה דִּכְתִיב אֲשֶׁר לֹא מִלֵּא כַפּוֹ קוֹצֵר וְחִצְנוֹ מְעַמֵּר. הָדָא אָֽמְרָה קְצִירָה כְּדֶרֶךְ הַקּוֹצְרִים.

Traduction

Quel est le motif de l’avis de R. Eliézer? le voici: comme pour le devoir de la pea l’Ecriture dit ton champ, et que pour la loi sur les mélanges hétérogènes on emploi le même terme, on les compare aussi pour l’espace et l’on dit: comme le champ doit avoir un espace de la contenance d’un quart de cab (185)Voir ci-après (Kilayim 2, 10), de même pour la pea il doit avoir cette étendue. Pourquoi selon R. Josué, le champ doit-il avoir une contenance d’au moins 2 saa? Il se fonde sur l’analogie à établir entre l’expression ton champ employée ici (pour la pea) et celle usitée ailleurs (Dt 21V, 19) pour l’oubli des gerbes: ici, comme plus loin (6, 5), le champ doit être susceptible de produire deux saa. Sur quoi se fonde l’avis de Tarfon? Sur ce que, selon lui, les carrés du champ ont d’ordinaire cette mesure de six palmes en longueur et en largeur (186)Ibid. 3, 1.. R. Josué Bethera dit: il faut que ce soit assez grand pour fournir deux moissons; et son avis sert de règle.'' S’agit-il, selon lui, d’une récolte habituelle aux moissonneurs, ou d’une moisson aussi petite qu’elle soit? Comme il est écrit (Ps 129, 7): dont le moissonneur ne remplit pas la main, ni son sein celui qui lie les gerbes, cela prouve qu’il s’agit d’une moisson ordinaire (la première partie du verset, en parlant d’une poignée, l’indique comme un cas maudit).

Pnei Moshe non traduit

גמ' מה שדך שנאמר להלן בית רובע. כדתנן פ''ב דכלאים כל סאה שיש בה רובע ממין אחר ימעט:

מה שדה שנאמר להלן שתים. כדתנן לקמן בפ''ו שני עומרים שכחה ותנינן שם שני עומרים ובהם סאתים ושכחו דחכמים ס''ל דהוי שכחה:

כערוגה. דשיעורה לה' זרעונים בו' על ו' כדתנן בפ''ג דכלאים:

מה קצירה. דקאמר כדי לקצור אם כדרך הקוצרים בכל מקום או אפי' כל שהוא שהוא קוצר נקרא כדי לקצור:

מן מה דכתיב אשר לא מלא כפו קוצר. משמע דאין נקרא קצירה אלא במלא כפו

הדא אמרה דקצירה דקאמר כדרך הקוצרים שהוא מלא כפו ולכך קאמר נמי כדי לקצור ולשנות כדמשמע מסיפי' דקרא וחצנו מעמר דבשני פעמים מלא כפו ראוי לעשות מהן עומר:

מַה נְפַק מִבֵּינֵיהוֹן. עָבַר הַלּוֹקֵחַ וְהִפְרִישׁ. 16b אִין תֵּימַר מִשּׁוּם שֶׁחוֹבַת קְצִיר בְּקָמָה הִפְרִישׁ הִפְרִישׁ. וְאִין תֵּימַר מִשּׁוּם כְּמוֹכֵר לוֹ חוּץ מֵחוֹבָתוֹ הִפְרִישׁ וְנוֹטֵל מִמֶּנּוּ דָמִים. נִשְׂרַף חֶלְקוֹ שֶׁל מוֹכֵר אִין תֵּימַר מִשּׁוּם שֶׁחוֹבַת קְצִיר בְּקָמָה נִשְׂרַף נִשְׂרַף. וְאִין תֵּימַר מִשּׁוּם כְּמוֹכֵר לוֹ חוּץ מֵחוֹבָתוֹ נִשְׂרַף נוֹטֵל מִמֶּנּוּ דָמִים.

Traduction

En quoi diffère le résultat de ces divers avis? Au cas par exemple du fait accompli où l’acquéreur prélève la part réglementaire (avant le vendeur), ce prélèvement devient sacré (quoique nul), s’il est admis que l’obligation de la pea pour la moisson retombe sur les épis encore debout (Comme un tel ordre n’a pu lui être donné faute de prescription légale, on ne peut pas demander au vendeur de dommages-intérêts); mais s’il est admis que l’on est censé céder seulement l’objet de vente, sans transférer l’obligation de la pea, on peut réclamer au vendeur des dommages-intérêts, pour avoir omis d’opérer le prélèvement. En outre, au cas où le vendeur a perdu sa part (si elle a été brûlée) (183)En ce cas, le devoir incombe à l'acquéreur., étant admis que le devoir de la pea pour la moisson retombe sur les épis encore debout, la combustion annule tout (et l’acquéreur donne la pea sans dédommagement); mais s’il est admis que l’on est censé ne céder que l’objet de vente sans transférer l’obligation, on peut, en cas de combustion, réclamer au vendeur des dommages-intérêts. Il est responsable de cette perte.

Pnei Moshe non traduit

מה נפק מביניהון. ומאי נפקא בין הני טעמי:

עבר הלוקח והפריש. איכא בינייהו בדיעבד שהלוקח הפריש את הפאה לכל דאין תימר דטעמא דחיובא על המוכר מפני שחובת הקציר בקמה א''כ אם הפריש הלוקח הפריש ותורת פאה עליה ואין המוכר חייב ליתן לו דמים בשביל הפאה דהוי כאילו הפריש הפאה בתחילה או באמצע הקציר דהוה פאה אלא שלכתחילה חובת הפאה בקמה שבסוף הקציר ואם הפריש בתחילה הפריש אבל דאין תימר משום דכמוכר לו חוץ מחובתו וא''כ לעולם חובת הפאה על המוכר הוא דחליא:

הפריש. כלומר ודאי פאה הויא מה שהפריש הלוקח ונוטל מן המוכר דמים בעדה שהחובה חל על גוף המוכר:

נשרף. וכן אם אחר שמכר לו ושייר מקצת לעצמו נשרף חלקו של מוכר נמי איכא בינייהו דאין תימר משום שחובת הקציר נשארת בהקמה אם נשרף נשרף ואזדא לה חובתה אבל אין תימר דטעמא משום דכמוכר לו חוץ מחובתו וא''כ החובה על המוכר לעולם ואם נשרף נוטל הלוקח ממנו דמים ומפריש הפאה משלו:

Peah

Daf 17a

משנה: 17a רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא חַייֶבֶת בְּפֵיאָה וּבְבִיכּוּרִים וְלִכְתוֹב עָלֶיהָ פְּרוֹזְבּוֹל וְלִקְנוֹת עִמָּהּ נְכָסִים שֶׁאֵין לָהֶן אַחֵרָיוּת בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָר וּבַחֲזָקָה. הַכּוֹתֵב נְכָסָיו שְׁכִיב מְרָע שִׁייֵר קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא מַתָּנָתוֹ קַייֶמֶת. לֹא שִׁייֵר קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא אֵין מַתָּנָתוֹ קַייֶמֶת. הַכּוֹתֵב נְכָסָיו לְבָנָיו וְכָתַב לְאִשְׁתּוֹ קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא אִבְּדָה כְתוּבָתָהּ. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אִם קִבְּלָה עָלֶיהָ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא כָתַב לָהּ אִבְּדָה כְתוּבָתָהּ.

Traduction

Selon R. aqiba, quelque petit que soit un terrain, il entraîne le devoir de la pea et des prémices (187)''Comp. Baba Batra 24a et 150a; Qidushin 26a.''. Il peut donner lieu à la rédaction d’un acte hypothèqué (188)Pros Bolé: sujet de contestation. Voir plus loin, (Sheviit 10, 3).; et l’on peut, avec ce terrain, acheter des biens mobiliers, que l’on acquière, soit contre argent, soit par un acte d’acquisition, soit par la prise de possession (189)Ces diverses sortes d'achat sont précisées en Qidushin 1..

Pnei Moshe non traduit

מתני' קרקע כ''ש חייבת בפאה דס''ל פאת שדך כ''ש משמע:

ובבכורים. דכתיב אדמתך כל שהו והנ''מ בבכורי חטה ושעורה אבל בכורים של אילן אינו חייב אא''כ יש לו קרקע ט''ז אמות סביב להאילן שהוא שיעור יניקתו:

ולכתוב עליה פרוזבול. כדתנן בפ''י דשביעית הלל התקין פרוזבול שלא תהא השמיטה משמטת החוב כדי שלא ימנעו מלהלוות זה לזה ואין כותבין פרוזבול אלא על הקרקע דאז חשיב כאילו החוב גבוי כבר ביד הב''ד ולא קרינן ביה לא יגוש וכשיש להלוה קרקע כ''ש ראוי לכתוב עליו פרוזבול דהוי כאילו שוה כל החוב דאין אונאה לקרקעות ועוד דיכול לגבות ולחזור ולגבות עד דמי החוב:

ולקנות עמה נכסים שאין להם אחריות. כדתנן בפ''ק דקדושין דמטלטלין נקנין אגב קרקע בכסף ובשטר ובחזקה:

מתני' הכותב נכסיו. והוא שכיב מרע השוכב על מטתו מחמת חולי:

שייר קרקע כל שהוא. כל הני שייר קרקע כ''ש דתנן במתני' עד סוף פרקין לאו דוקא קרקע דה''ה מטלטלין כ''ש אלא איידי דתנא רישא גבי פאה ובכורים ופרוזבול וכו' קרקע תני בכל הנך נמי קרקע כל שהוא:

מתנתו קיימת. אם קנו מידו על המתנה אע''פ שעמד מחליו אינו יכול לחזור בו דהואיל ושייר לעצמו כל שהוא גלי אדעתיה דלאו מחמת מיתה כתב המתנה:

לא שייר קרקע כל שהוא. לעצמו אמרינן מסתמא לא שביק אינש נפשיה ערטילאי ואם לא שהיה חושב ודאי שימות לא היה כותב כל נכסיו לאחר הלכך אם עמד חוזר ואפי' קנו מידו:

אבדה כתיבתה. בשכיב מרע מיירי שמחלק נכסיו לבניו וכתב לאשתו חלק בין הבנים ושמעה איהי ושתקה ולא אמרה כתובתי אני גובה או כיוצא בזה אבדה כתובתה:

ר' יוסי אומר אם קיבלה עליה שתהא שותפת בין הבנים אפי' לא קני מידה והיא לא צוה בפניה שיכתבו כך אבדה כתובתה ושוב אינה יכולה לחזור בה. ואין הלכה כר' יוסי:

הלכה: רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּעֵי הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהָיָה שָׁם שִׁיבּוֹלֶת אַחַת עַד שֶׁלֹּא קָצַר אֵין כָּאן חִיּוּב מִשֶּׁקָּצַר אֵין כָּאן שִׁיּוּר. רִבִּי חֲנַנְיָה בְשֵׁם רִבִּי פִּינְחָס תִּיפְתָּר כְּשֶׁהָיָה שָׁם קֶלַח אֶחָד וּבוֹ חָמֵשׁ שִׁבּוֹלִים.

Traduction

R. Imi demanda au nom de R. Simon b. Lakish: Est-ce que l’on considère comme champ (selon R. aqiba) celui qui est si petit qu’il y a un seul épi (Y a-t-il obligation de la pea et des prémices?) Avant de l’avoir coupé, il n’y a pas d’obligation, et après avoir coupé l’épi, il ne reste rien (comment donc supposer ces prélèvements)? R. Hanina répond au nom de R. Pinhas qu’il peut s’agir du cas où il y a une touffe contenant cinq épis (de sorte qu’il en resterait pour le pauvre).

Pnei Moshe non traduit

גמ' הגע עצמך שהיה שם שבולת אחת. על דברי ר''ע דמתני' פריך דקאמר קרקע כ''ש חייבת בפאה ואם אין שם אלא שבולת אחת מאי חיובא דפאה שייך בה:

עד שלא קצר וכו'. כלומר אין כאן חיובא לא בקצירה דלא קרינן בה שדך ואין כאן לא שיור ואנן שיור בשדה בעינן כדאמרי' בריש מכילתין דעושה אדם כל שדהו פאה ובלבד שישייר בה מקצת:

תיפתר בשהיה שם קלח א'. שורש קנה אחד ובו חמש שבלים כלומר כמה שבלים יוצאים ממנו והרי יש כאן קצירה לשבולת אחת או לב' ויש כאן שיור מקצת וכלומר דכ''ש דקאמר לאו כ''ש ממש אלא עד שיהא כאן קצירה לחיוב פאה ושיור למקצתה:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source